סמ״ר במילואים גל מאיר איזנקוט, בן 25 מהרצליה, לוחם בגדוד 699 בחטיבה 551, נהרג ב-7 בדצמבר 2023 בצפון רצועת עזה. כוחו סרק באזור שייח׳ זאיד סמוך לג׳באליה, אותר פיר פתוח, ובעת ההתקרבות אליו התפוצץ מטען (כלכליסט). אביו, גדי איזנקוט, שהה באותה שעה במפקדה. שלושה שבועות קודם לכן נהרג בעזה גם אחיינו, סמל מאור כהן איזנקוט.
ב-19 באפריל 2026, לקראת יום הזיכרון, התראיין איזנקוט לרן בנימיני וליגאל גואטה בכאן. להלן עיקרי הדברים.
על ההבדל בין השירות לבין האובדן הפרטי הוא סיפר שכמפקד למד להחזיק את עצמו. באירועים שבהם נהרגו חיילים המשימה נמשכה, והוא נדרש להחליט איך להשלים אותה, איך לפנות פצועים ואיך להחזיר את הכוח. הביקור בבית המשפחה היה תמיד מצב אחר, כזה שאין בו קצב מבצעי שמכתיב את מה שקורה. את האיפוק הוא תיאר כדרך שבה תפקד, לא כחסינות מפני הכאב.
את ההודעה על גל קיבל בעת ביקור במפקדה. הוא סיפר על הרגע שבו ראה מי הגיע אליו והבין. מיד ביקש להגיע הביתה ולמסור את הבשורה בעצמו, וביקש מבנו הבכור שלא יאפשר לאיש להיכנס לפני שיגיע. אחרי שנים שבהן הגיע לבתיהן של משפחות במסגרת תפקידו, הפעם היה זה ביתו שלו. הוא ידע שבנו נמצא בלחימה, אך כחבר קבינט ביקש להפריד בין הדאגה שלו כאב לבין ההחלטות על הפעלת הכוחות. הידיעה הכללית על הסיכון, אמר, לא הכינה אותו לכלום.
בבית תלויות תמונות נוף מנזרה שבפורטוגל, מטיול משותף של המשפחה. במשרדו תלויות תמונות של גל עצמו. גם בתוך המשפחה, סיפר, הדרכים שונות: הוא מתכוון לצפות בתחקיר יחד עם בנו הבכור, בעוד אחרים בבית אינם רוצים לראות את הפרטים. יש ארגזים שנשארו סגורים. לדבריו, כל משפחה מתמודדת בדרכה שלה, ומה שמאפשר לה להמשיך הוא הדבר הנכון עבורה.
הוא סיפר שבכה בהלוויה, ולרגע כעס על עצמו כשנזכר במצלמות ובתפקידיו הציבוריים. התחושה הזו חלפה. על השאלה מתי הקושי מתחדד השיב שדווקא בימי שישי, בחגים ובשמחות משפחתיות, כשכולם מתכנסים, מקומו החסר של גל בולט.
בסוף הריאיון סיפר על עומר בלוה, בן 22 מהרצליה, שהגיע מארצות הברית והתנדב לשרת ונהרג בצפון. איזנקוט פגש אותו עוד בארצות הברית, במפגש עם צעירים יהודים לפני עלייתם. רק בהלוויה של גל גילה שהשניים קבורים זה לצד זה. הוא התעכב על ההחלטה של צעיר שגדל בחו״ל להתגייס ועל הערבות ההדדית שהוא רואה בה. לצד האבל, אמר, הוא מבקש לתת מקום גם לרצון של ילדיו האחרים להתפתח ולהמשיך בחייהם.