גדי איזנקוט

תקציר עובדתי

גדי (גד) איזנקוט (נולד 19 במאי 1960, טבריה) הוא רב-אלוף (מיל') בצה"ל ופוליטיקאי ישראלי. שירת בצה"ל כ-41 שנה (1978-2019), כולל כרמטכ"ל ה-21 (16.2.2015-15.1.2019). לאחר פרישתו מילא תפקידי מחקר ודירקטוריון במגזר האזרחי, נבחר לכנסת ה-25 (2022) ברשימת "המחנה הממלכתי" בראשות בני גנץ וגדעון סער, כיהן כשר בלי תיק וכחבר משקיף בקבינט המלחמה מ-12.10.2023, התפטר מהכנסת ביולי 2025, וב-16.9.2025 הודיע על הקמת מפלגת "ישר! עם איזנקוט" בראשותו. המשפחה איבדה שלושה בני משפחה במלחמת "חרבות ברזל": בנו, אחיין מצד אחותו למחצה, ואחיין מצד אשתו.

ציר זמן

19.5.1960 – נולד בטבריה, שם לידה "גד איזנקוט".
1961 – המשפחה עוברת לאילת.
1969-1971 – ילד חוץ בקיבוץ צאלים.
19.10.1978 – התגייסות לצה"ל, חטיבת גולני, גדוד 51.
1984-1985 – מפקד פלוגת נגד-טנקים בגולני.
1988 (לאחר קורס מג"דים) – מפקד גדוד 13 ("גדעון").
1991 – קצין המבצעים של פיקוד הצפון.
1992 – אלוף-משנה, מפקד חטיבת כרמלי (מילואים).
1994 – מפקד חטיבת אפרים (במקביל).
1997 – מפקד חטיבת גולני.
1999 – תת-אלוף, מזכיר צבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק; נטל חלק במשא ומתן עם סוריה; בהמשך מזכיר צבאי של אריאל שרון.
2001 – מפקד עוצבת מילואים משוריינת ("נתיב האש").
2003 – מפקד אוגדת יהודה ושומרון, בתקופת האינתיפאדה השנייה, כולל מבצע "אישית לוחצת".
2005 – אלוף, ראש אגף המבצעים; מוביל תפיסת תקיפה ברובע הדאחייה כמרכיב הרתעה מול חיזבאללה.
קיץ 2006 – מלחמת לבנון השנייה; ראש אגף המבצעים, ידוע כמי שחלק פומבית על הרמטכ"ל דני חלוץ.
ספטמבר 2006 – מונה למפקד פיקוד הצפון (לאחר התפטרות אודי אדם).
יולי 2011 – מסיים תפקיד אלוף פיקוד הצפון (כמעט 5 שנים בתפקיד).
ינואר 2013 – דצמבר 2014 – סגן הרמטכ"ל (תחת בני גנץ); כולל מבצע "צוק איתן" (2014).
14.12.2014 – הממשלה מאשרת את מינויו לרמטכ"ל ה-21.
16.2.2015 – נכנס לתפקיד רמטכ"ל.
יולי 2015 – הצגת תוכנית "גדעון" המוגמרת.
אוגוסט 2015 – פרסום מסמך "אסטרטגיית צה"ל".
סוף אפריל 2016 – הקבינט המדיני-ביטחוני מאשר את תוכנית "גדעון".
4.8.2016 – מוענק לו לגיון ההצטיינות האמריקאי (דרגת מפקד ראשי) בידי הגנרל ג'וזף דנפורד.
דצמבר 2018 – ינואר 2019 – מבצע "מגן צפוני" נגד מנהרות התקפיות מלבנון; נוטרלו 6 מנהרות.
15.1.2019 – משתחרר מצה"ל בתום הכהונה כרמטכ"ל.
2019 – מצטרף למכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון; עמית מחקר בכיר במכון INSS; זוכה באות "אביר איכות השלטון 2019" (קטגוריית צבא וביטחון).
נובמבר 2019 – דירקטור בחברת צור שמיר אחזקות.
ינואר 2020 – דירקטור בחברת וילאר (נדל"ן וארכיבאות).
אפריל 2021 – יו"ר דירקטוריון "סטורג' דרופ" (טכנולוגיות אנרגיה ירוקה); מיזוג עם שלד בורסאי, גיוס לפי שווי 230 מיליון ש"ח.
אוגוסט 2022 – הצטרפות לפוליטיקה במסגרת רשימת "המחנה הממלכתי" (גנץ וסער).
15.11.2022 – נשבע כחבר הכנסת ה-25 (אופוזיציה).
26.7.2023 – הגשת הצעת חוק לפרסום תפיסת ביטחון לאומי (יזומה מוועדת המשנה שבראשותו); לא הספיקה לעלות לאישור לפני המלחמה.
12.10.2023 – (5 ימים לתוך המלחמה) מונה לחבר משקיף בקבינט המלחמה, לצד רון דרמר; נשבע כשר בלי תיק.
סוף נובמבר 2023 – תומך בהפוגה בתמורה להשבת חטופים בפעימות; 114 חטופים הושבו בתקופת ההפוגה.
7.12.2023 – בעת סיור במפקדת אוגדה 162, נמסר לו על נפילת בנו, רס"ר גל מאיר איזנקוט, במהלך מבצע קומנדו לחילוץ גופות חטופים.
9.12.2023 – מתפרסם כי גם אחיינו סמל מאור כהן איזנקוט (בן אחותו למחצה שרון) ואחיין נוסף, סרן יוגב פזי (מצד אשתו), נפלו בקרבות בעזה.
2024 (לפי פרוטוקולי קבינט) – ממליץ על תקיפה רחבה בטהראן, בניגוד לעמדת נתניהו שביקש איפוק.
9.6.2024 / 12.6.2024 – התפטרות שרי המחנה הממלכתי, ובהם איזנקוט, מהממשלה ("שיקולים זרים שהשפיעו על קבלת ההחלטות").
30.6.2025 – הודעה על פרישה מהמחנה הממלכתי והתפטרות מהכנסת.
2.7.2025 / 4.7.2025 – התפטרות בפועל מהכנסת; נכנסת לתוקף.
16.9.2025 – הכרזה על הקמת מפלגת "ישר! עם איזנקוט".
מרץ 2026 – עם פרוץ מלחמת "שאגת הארי" (מלחמה מול איראן), מגבה במלואה כיו"ר "ישר!" ומכנה אותה "המלחמה הצודקת ביותר בעשורים האחרונים".
1.7.2026 – מותח ביקורת פומבית על נתניהו בנוגע לטענות לגבי יכולות גרעין איראניות.
אוגוסט 2026 – מתנגד לבנייה באזור E1; קובע כי פתרון שתי המדינות אחרי 7.10 הוא "מחשבה הזויה".

פרקים לפי תחום פעילות

פיקוד וביטחון

קריירה צבאית של כ-41 שנה מ-1978 עד 2019, מלוחם בגולני ועד רמטכ"ל. תפקידי מפתח מתועדים ומתוארכים: מפקד גדוד 13, קצין מבצעים בפיקוד הצפון, מפקד שלוש חטיבות (כרמלי, אפרים, גולני), מזכיר צבאי לשני ראשי ממשלה (ברק ושרון), מפקד עוצבת מילואים, מפקד אוגדת יהודה ושומרון, ראש אגף המבצעים, אלוף פיקוד הצפון (כמעט 5 שנים), סגן הרמטכ"ל, ורמטכ"ל ה-21. הובלתו את תפיסת התקיפה ברובע הדאחייה (2005-2006), עצירת גל טרור הסכינים (2015-2016, ירידה מ-70 פיגועים בחודש ל-5), וטיפול באיום המנהרות (עזה ולבנון, 2017-2019) הם ההישגים המתועדים בצורה המפורטת והמבוססת ביותר.

עסקים ומגזר אזרחי

מ-2019 עד היום מילא מספר תפקידי דירקטוריון ומחקר: מכון וושינגטון, מכון INSS, צור שמיר אחזקות, וילאר, ויו"ר סטורג' דרופ.

קריירה פוליטית

חבר הכנסת ה-25 מטעם המחנה הממלכתי (2022-2025), יו"ר ועדת משנה בנושא תפיסת ביטחון ובניין כוח, יוזם הצעת חוק לפרסום תפיסת ביטחון לאומי. מתנגד בולט לרפורמה המשפטית ב-2023. שר בלי תיק וחבר משקיף בקבינט המלחמה (10/2023-6/2024). פרש מהמחנה הממלכתי והכנסת ב-2025 והקים מפלגה עצמאית, "ישר!", בספטמבר 2025, עם צוות מייסדים הכולל בעלי רקע מגוון (לשעבר מנכ"ל לשכת רה"מ, פעילת משפחות חטופים, שר דתות לשעבר, ח"כ לשעבר, אנשי אקדמיה והייטק).

עמדות מדיניות מתועדות

תומך ב"רוב ציוני וממלכתי", מתנגד למדינה דו-לאומית. רואה בהפרדת הרשויות ובעצמאות המשפט "שכבת מגן" אסטרטגית לצה"ל. מזהיר מפני האיום האיראני לאורך שנים (2018, 2019, 2024) ותומך במלחמה מול איראן ב-2026. מאז 7.10.2023 שולל את הרלוונטיות של פתרון שתי המדינות ("מחשבה הזויה"). מתנגד לבנייה ב-E1. תמך ב-2020 בגישה שונה יותר לגבי גושי התיישבות.

פרסים והוקרה

לגיון ההצטיינות (Legion of Merit, דרגת מפקד ראשי) – צבא ארצות הברית, 4.8.2016, מהגנרל ג'וזף דנפורד.

אות אביר איכות השלטון 2019, קטגוריית צבא וביטחון – התנועה לאיכות השלטון בישראל.

רשימת מקורות עיקריים

הערך המקורי מכיל למעלה מ-100 הערות שוליים למקורות עצמאיים (ynet, מאקו, הארץ, גלובס, TheMarker, וואלה, ישראל היום, מעריב, ערוץ 7, אתר צה"ל, אתר הכנסת, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספרים עיתונאיים כגון "המלחמה השביעית" ו"קורי עכביש" מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, ו"שבויים בלבנון" מאת עופר שלח ויואב לימור). לצורך ציטוט מדויק של כל טענה ספציפית יש להפנות להערת השוליים המתאימה בערך המקורי.